על "טועים" ועל "מרושעים": סאטירה פוליטית בעת משבר ושאלת המרח
ב הציבורי
דוד לוין*
 
תקציר
עבודה זו מתמקדת בסאטירה הטלויזיונית בישראל של שנת 2011 ומבקשת לראות בה מקרה בוחן למקומה של סוגה זו בהוויה הישראלית ולתפקודו של המרחב הציבורי בישראל בתקופה של מסחור, ריבוי ערוצים ומשבר חברתי.
הניתוח התייחס לארבע-עשרה תוכניות של "ארץ נהדרת" – תוכנית הפריים-טיים הסאטירית של ערוץ 2 המסחרי, וכמו כן לעשר תוכניות של "מהדורת השבט" – ערוץ הסאטירה המגזרי של ציבור המתנחלים. בניתוח זוהו שני פרוטוטיפים של דמויות סאטיריות שהופיעו בשני הערוצים כאחד: "טועים", ו"מרושעים ומסוכנים".
ניתוח המשמעות החברתית של פרוטוטיפים אלה נעשה משלוש פרספקטיבות: גישתו של האברמס לשיח במרחב הציבורי, גישה תרבותית-אנתרופולוגית וגישה הגמונית. שלושתן חושפות, כל אחת בדרכה, את מגבלות הסוגה ואת מגבלות המרחב הציבורי בישראל, המכיל תקשורת ממוסחרת שאינה חפצה להרגיז את קהליה, לצד ערוצים הפונים לקבוצות של אוכלוסיות מוגדרות אך לא תמיד פועלים בשמם.
______________________________
* ד"ר דוד לוין, ביה"ס לתקשורת המסלול האקדמי המכללה למנהל והמחלקה לסוציולוגיה מדע המדינה ותקשורת - האוניברסיטה הפתוחה.


על הומור ועל גבולות התרגומיות 
גליה הירש*
 
תקציר
במאמר זה אדון בחקר ההומור על פי תיאוריות שונות (Raskin, 1985; Attardo,  2002; Jeffers, 1995; Oring, 1989), ובאפשרויות לתרגומו על פי תפיסות שונות, הדנות בתרגומיות בכלל Hickey, 1998; Vermeer, 2000)) וביכולת תרגום ההומור בפרט (Rojo Lopez, 2002). כל זאת בעזרת מסגרת תיאורטית המבוססת על מודל להבחנה בין אירוניה להומור שהוצע בעבודות קודמות (הירש, תשס"ח). אדגים את התפיסה העומדת מאחורי המאמר באמצעות ניתוח דוגמות בהקשרן מתוך מערכון של תכנית הטלוויזיה הפופולרית, "ארץ נהדרת", וספרו של אפרים קישון, "סיפור משפחתי" (1980).
______________________________
* ד"ר גליה הירש, המחלקה לתרגום וחקר התרגום, אוניברסיטת בר אילן.


הומור כאמצעי רטורי בשיח הציבורי ובנאומיו של ברק אובמה 
אורלי קיים* ואריה סובר**
 
תקציר
הומור ופוליטיקה. לכאורה שתי תופעות שלא בהכרח קשורות האחת בשנייה. למעשה, מדובר בשתי תופעות אנושיות שבכל אחת מהן יש משהו מרעותה. הפוליטיקה כמו בקשר זוגי מבוססת על פשרה, על תן וקח. וכמו בזוגיות, הפוליטיקה היא אמנות האפשר. אדם פוליטי זקוק לגמישות מחשבתית כדי לשרוד בתוך העולם הפוליטי. הומור, הינו היכולת הקוגניטיבית הלא שגרתית לתפוס מצב אנושי ברגע מסוים, לנתק אותו ממערכת הערכים הנורמטיבית המקובלת, ולהתייחס אליו באופן יוצא דופן והומוריסטי.
 כאן נקודות המפגש בין הפוליטיקה להומור. א - שניהם, גם הפוליטיקה וגם ההומור מבוססים על יצירתיות וגמישות מחשבתית. ב -  פוליטיקה היא בין היתר הבעת עמדה.
גם הומור הוא הבעת עמדה. כל מצב של הומור הינו הבעת עמדה של זה שצוחק כלפי מושא הצחוק. ג -  המשותף בין הומור לפוליטיקה הוא שבשני התחומים נעשה שימוש ברטוריקה; היכולת המילולית והכישרון הקוגניטיבי של הפוליטיקאי מצד אחד ושל מייצר ההומור מהצד האחר, מוצאים פתרונות יצירתיים למצבים חריגים יוצאי דופן. במאמר זה אנו מעוניינים להעמיק את הידע הקיים בנושא השימוש של הומור בפוליטיקה ונפתח בלידתה של הרטוריקה כאמצעי שכנוע פוליטי ביוון העתיקה, ונמשיך בתובנות הקיימות כיום ביחס לפונקציות של ההומור והשילוב שלהן ברטוריקה הפוליטית. מקרה הבוחן שלנו יתמקד בברק אובמה הפוליטיקאי ונשיא ארצות הברית, ובמספר מועמדים נבחרים מתוך הקריירה הפוליטית שלו, כפי שבאו לידי ביטוי בתקשורת.
_______________________________
ד"ר אורלי קיים, מומחית לרטוריקה- מרצה וחוקרת במכללה האקדמית בוינגייט.
** ד"ר אריה סובר מרצה בכיר לתקשורת במכללה האקדמית אשקלון, עורך ראשי של כתב העת הומור מקוון וכתב העת הבינלאומי לחקר ההומור Israeli Journal of Humor Research.


בבראשית נברא הצחוק 
ביטויי הצחוק בספר בראשית כאמצעי להבנת הפרט וסביבתו

אליאב טאוב*

 
תקציר
רבים בוודאי יחשבו כי התנ"ך כספר תיאולוגי כבד משקל אינו מקדיש מקום לצחוק כביטוי אישי ו/או חברתי. במאמר זה נבקש להציג את העיסוק האינטנסיבי בצחוק בספר בראשית, ובתוך כך נבחין בין הפעלים צחק המקובל גם כיום לבין מצחק שאינו מוכר בעברית השימושית. במסגרת זו, ניחשף למורכבות של הפעלים צחק ומצחק שמגלמים בתוכם שתי נקודות מבט שונות: האחת של הצוחק/מצחק והאחרת של הסביבה. בעוד המצחק רואה את מעשיו כלגיטימיים, הסביבה תופסת אותם כהיתול שאינו במקומו. הצוחק לעומת זאת, פועל מתוך שמחה אמיתית אולם, יחד עם זאת, לעתים קיים מתח בין אותה שמחה לבין תגובת הסביבה שעשויה למתן את אותה שמחה.
__________________________________
ד"ר אליאב טאוב, המחלקה למדעי המדינה-המכללה האקדמית אשקלון והחוג המשולב למדעי המדינה, אוניברסיטת בר אילן.


הומור ומוות הילכו יחדיו? 
עליזה רות פלורנטל*

 
תקציר
 
המחקר, שנבע מאוסף צילומים, דן בקשרים בין מוות להומור בעיקר בייצוגים הויזואליים שלו;  מודעות אבל ומצבות. המאמר דן בתופעות של הומור שחור בקרב אנשי מקצוע שונים, רופאים ומטפלים ובקרב מטופלים פוסט טראומטיים. ההומור מהווה דרך התמודדות עם קשיים כגון, חולי,  טראומה ומוות. בארצות בהן שררו ושוררות מלחמות קיימת נטייה לבדיחות שחורות ולשיח ציני. בעוד שעד המאה העשרים תופעת ההנצחה היתה רצינית ואובייקטיבית, הרי שבשיח קיימת נטייה לשחרור קומי באמצעות הומור, הומור זה חודר למודעות, לבתי קברות ולשירים.
השימוש בהומור נפוץ בחוץ לארץ מזה שנים רבות ובשנים האחרנות ניתן לראותו גם בבתי הקברות בארץ. זו תופעה חדשה יחסית שמלמדת שגם המוות לא יוצא נקי מהומור. המאמר מחלק את ההומור על מצבות לסוגות שונות כגון: הומור תוקפני, הומור כמנגנון הגנה ועוד. 
_____________________________
ד"ר עליזה רות פלורנטל, מרצה במכללת לוינסקי להוראה, מנהלת את סטודיו 'משאבים' לטיפול באמצעות אמנות. אמנית רב תחומית, צלמת, מחברת ספרים. ספרה 'עפרון חרום' יצא בהוצאת עקד 2011.


משפט והומור 
יונתן יוֹבֵל*
 
תקציר 

אדבר על הומור, לא על דברים מצחיקים. זה נשמע אותו דבר, אבל זה לא. אנסה להציג את ההומור כהסתכלות על החיים שמגבילה את הפנאטיות, הפונדמנטליזם והביטחון המוחלט בצדקתנו. לא הומור כסוגה, ז'אנר נפרד בחיים או בספרות, אלא הומור כרובד עמוק של תפיסתנו העצמית ושל התייחסות לגבולות הידיעה, החשיבה והשיפוט שלנו. הומור בתור מחסום מעריצות, מנפיחות, מהסכנות שהכוח מעמיד בפני המשפט והשיפוט. הומור לא כבדיחה, הצחקה, או פסק זמן בפעילות החיים הרצינית ("comic relief"), אלא כחלק מכונן והכרחי של מנגנון אתי ליברלי המכיר במגבלות האפיסטמולוגיות והמעשיות שלנו. כך שלא אספר בדיחות וממילא בדיחות על עורכי דין לא עובדות; עורכי דין לא חושבים שהן מצחיקות ואף אחד אחר לא חושב שהן בדיחות. 
_____________________________
* פרופ' יונתן יוֹבֵלהפקולטה למשפטים אוניברסיטת חיפה.


חשיבותה של אי-רצינות: קובץ מאמרים רב תחומי בחקר ההומור 
עורכים:  אבנר זיו ואריה סובר.  הוצאת  כרמל-ירושלים, המכללה האקדמית אשקלון, בשיתוף האגודה הישראלית לחקר ההומור.  2012.   
אמנון כספי*
 
עיון מדוקדק בספר מביאני למסקנה שלפנינו תרומה משמעותית לחקר ההומור ותוספת חשובה למדף הספרים בעברית, במדור ההומור.
 
בספר מרוכזים שבעה-עשר מאמרים, פה ושם פרקים מספר או מאמר שיסודו בעבודת דוקטורט  העוסקים במגוון רב של נושאים, כפי שניתן לשפוט חלקית מרשימת ששת השערים.  לא אפרט כאן את שמות הכותבים ואת הנושא המדויק והמתוחם בו עוסק המאמר. אציין רק, ולו רק כדי לעורר את סקרנות הקורא לרכוש/ללמוד את הספר, כמה מהנושאים הנחקרים: קישון שלאחר השואה, הומור כמנגנון הגנה (במחנות ההשמדה), הומור ובדיחות בתנ"ך וביהדות, פילוסופיה והומור, הומור לשוני, חישובי, טיפולי, הליצן הרפואי, קומיקס ועוד.
אמליץ מאוד על קריאה מקדימה של דברי המבוא שכתבו העורכים [עמודים  14-10] – שהם בחינת סקירה קצרה מאירת עיניים ומאלפת של תכני המאמרים, והינה התחלה מוצלחת להמשך הדרך גם בחשיפתם בתמצית את מהותו של המאמר וגם בשטחם את היריעה כולה. מבוא זה הוא בבחינת "מפת דרכים" המאפשרת לקורא להחליט היכן יתחיל ולאן ימשיך לאחר מכן.
 
כאן המקום גם לרגע של דומיה לזכרו של פרופ' אבנר זיו עורך שותף של הכרך, וללא עוררין  מחשובי חוקרי ההומור בישראל ובעולם. אבנר הלך לעולמו קודם הדפסת הספר ולא זכה לראותו ולהריח את ריח הדפוס הטרי של דפיו. וארשה לעצמי להוסיף וגם להיות גאה בכרך זה, המהווה נדבך חשוב בתיעוד התפתחותו של חקר ההומור בישראל.
______________________________
פרופ' אמנון כספי
ביה"ס למנהל עסקים - אוניברסיטת בר-אילן,  מנהל המעבדה למידע במשאבי אנוש, דקאן מינהל עסקים, "מרכז אקדמי דן".


הומור בכינויים בקרב יהודי טיטואן דוברי החכתייה: זהות פרטית מול זהות קולקטיבית 
(עבודת דוקטורט)
נינה פינטו-אבקסיס
*

 
 המחקר בודק את גיבוש הזהות התרבותית-אתנית של יהודי טיטואן דוברי החכתייה, הלשון ספרדית-יהודית שדוברה בצפון מרוקו, כפי שהוא משתקף בסוגת הכינויים ובהומור שבה. הבחירה להתמקד באספקט זה נובעת מאופיו של ההומור, החושף את הקונצנזוס ואת הסטייה ממנו, ומאחת הפונקציות החברתיות המרכזיות שלו בשמשו כאמצעי בקרה לשמירת הנורמות המקובלות על החברה.
______________________________
ד"ר נינה פינטו-אבקסיס מרכז סלטי לחקר הלאדינו, אוניברסיטת בר-אילן.

 
לייבסיטי - בניית אתרים